היפוגליקמיה – NU

היפוגליקמיה

ד"ר פ. סט אמאנד, פרופסור לרפואה ואנדוקרינולוגיה, בית הספר לרפואה ובית החולים של אוני' קליפורניה

היפוגליקמיה, רמת סוכר נמוכה בדם, הוא השם שבדרך כלל משתמשים בו לציין מחלה עם תלונות רבות דרך תסמין המחלה היחיד שלה.

המונח מייצג תסמונת שמוגדרת טוב יותר כ"רגישות (אי סבילות) לפחמימות". התסמונת מתבטאת בחוסר יכולת להשתמש בעומסי פחמימות מסוימות באופן יעיל בלי תוצאות שליליות מנוגדות.

סוכר ופחמימות מורכבות מעוררים עליה ברמת הסוכר בדם אשר גורמת לשחרור אינסולין מהלבלב.

הורמון זה מאפשר אכסון או שימוש בפחמימות האלו בחלקים שונים של הגוף. הוא יכול גם לסמן לכבד להמיר חומצות שומניות עודפות ולהעביר אותן לתאי שומן שם מאכסן אותן האינסולין כטריגליצרידים, מאגרי הדלק שלנו.

אצל היפוגליקמים, שחרור האינסולין או שאינו מספיק, או שהוא משתחרר בכמות מופרזת או שפעולתו מסתיימת בטרם עת על ידי פעולת הורמונים נגדיים. דבר זה יוצר הפרעה מערכתית כוללת אשר התוצאה שלה היא אחד מהתסמינים של ה"תשישות" האנדוקרינית שאנו קוראים לו "היפוגליקמיה".

הסטנדרט לאבחנה היה מבחן העמסת הסוכר (סבילות סוכר) בן חמש השעות. נותנים תמיסת סוכר מסוימת; דגימות דם נלקחות ונבדקות במרווחי זמן שונים.

בדיקות כאלו נעשו ב 1994 על ידי החוקרים גנטר ואיפ על קבוצה של אנשים צעירים ובריאים שלא היו להם שום סימפטומים של היפוגליקמיה.

דגימה אחת נלקחה כל עשר דקות בכדי למדוד את התזמון והכמות של ההורמונים השונים אשר מונעים באופן רגיל את הנפילה הקיצונית ברמת הסוכר על ידי פעולת נגד לאינסולין.
מחצית מהנבדקים פתחו סימנים חריפים של היפוגליקמיה קרוב לרמת השיא של שחרור האפינפרין (אדרנלין) דבר שעלה בקנה אחד עם רמת הסוכרים הנמוכה ביותר בדמם. כל אחד הגיב ברמות גלוקוז שונות שנחשבות לנורמליות.

ברור שלכל אחד יש מערכת התראה אישית, רמת סוכר בדם אינדיווידואלית שבה המוח חווה סכנה, ומשחרר אפינפרין (אדרנלין).

תסמיני ה"היפוגליקמיה" (המונח שאנו נמשיך ונשתמש בו) הם רבים. הם מורכבים מתשישות, עצבנות, דיכאון, אינסומניה, הסמקה, קשיי זיכרון וריכוז.

חרדות הן נפוצות כמו גם כאבי ראש קדמיים או בשתי הרקות, סחרחורות, תחושת עילפון או ממש שינויים בקצב הלב.

יש לעיתים תכופות טשטוש ראיה, גודש באף, צלצולים באוזניים, תחושת הרדמות או דגדוג של הידיים, רגלים או פנים. גזים, התכווצויות בבטן, צואה רכה או שלשול מופיעים לעתים תכופות.
רבים מתלוננים על התכווצויות ברגל או בכפות הרגלים.

אלו הם הסימנים הכרוניים של המצב והם נחווים גם במצב של רמת סוכר תקינה ונורמלית בדם.

הסימנים החריפים הם מפחידים, ומופיעים ברמות סוכר שונות בדרך כלל שלוש או ארבע שעות אחרי האוכל. הם כוללים רעד בידיים או רעידה פנימית, במיוחד יחד עם רעב, מתלוים אליהם הזעה, אי סדירות בקצב הלב או דפיקות לב וחרדה חמורה משלימה את התמונה.

כאשר מופיעים התקפים במהלך הלילה, מתלווים אליהם בדרך כלל חלומות בלהה והתוצאה היא הפרעה חמורה ועמוקה בשינה שהתוצאה שלה היא נטייה להרדמות בשעות היום.

התקפים בעוצמה גבוהה יותר מתוייגים כ"התקפי פניקה". אירועים חריפים נמשכים בין עשרים לשלושים דקות ומתעוררים על ידי שחרור פתאומי של כמויות עצומות של אדרנלין, יותר ממה שמספיק לתיקון הפתאומי של הרמה הנופלת של סוכר הדם או הסוכר במוח.

בעבר ערכנו הרבה בדיקות העמסת סוכר שבמהלכן הפציינטים מנו את הסימפטומים שלהם.

דגימה מפספסת לעיתים תכופות את רמות הסוכר הנמוכות ביותר אשר עוררו את ההתקף החריף שכן תגובתו הנגדית של האדרנלין הייתה כה מהירה.
אנו עורכים את המבחן לעתים נדירות כעת שכן הסימפטומים החריפים מספיקים לאבחנה.

רק דיאטה מושלמת תשלוט בהיפוגליקמיה.

אין זה האוכל שמוסיפים אלא מה שמורידים מן התפריט שקובע את ההחלמה. לפציינטים אסור לאכול סוכר, סירופ תירס, דבש, סוכרוז, גלוקוז, דקסטרוז או מלטוז. יש להימנע מכל העמילנים הכבדים כולל תפוחי אדמה, אורז, פסטה וכולי (ראו למטה). עודף פרוקטוז מסופק על ידי כמה יחידות של פרי שמהן ניתן להכין כוס מיץ. קפאין מגביר את פעולת האינסולין וגם הוא אסור. פחמימות מסוימות כמו לחם דל סוכר מותרות אולם הכמות הנצרכת מוגבלת לפרוסה אחת שלוש פעמים ביום.

מותר לאכול רק יחידה אחת של פרי כל ארבע שעות.

השיפור מתחיל בתוך שבוע עד עשרה ימים. הקלה ניכרת מושגת בתוך חודש אחד. הסימפטומים חולפים לחלוטין בתוך חודשיים אולם רק אם בוצעה הדיאטה באופן מושלם!

במהלך עשרת הימים הראשונים לטיפול כאבי הראש שכיחים בגלל הגמילה מקפאין ותשישות מקורה בשינוי במקור הדלק הבסיסי של הגוף, ואצל כמה פציינטים הסימנים עשויים להיות חמורים למדי.

יש לראות את תהליך הדיאטה כולו כאילו בונים חשבון בנק. ראשית, יש להפקיד כדי שיהיה מספיק מימון. רק בנקודה הזו יש להתחיל לכתוב צ'קים תוך ידיעה שהמאזן קטן עם כל צ'ק שנכתב.

באופן דומה, בונה דיאטת ההיפוגליקמיה מאגרי אנרגיה עד לרמה הגבוהה ביותר האפשרית עבוד אינדיוידואל נתון. רק אז אפשר להתחיל להתנסות בפחמימות אסורות. כל "רמאות" כזו מקטינה את החשבון ואי אפשר להוציא יותר מדי מבלי לפתח סימפטומים מחדש.

כך, עם הזמן, תקבע מערכת זו של ניסוי וטעיה את המגבלות ההכרחיות האולטימטיביות של הדיאטה.

בשלב החיפוש מועדים מפעם לפעם עם אכילת יתר של פחמימות. בדיקה קפדנית תגלה את התסמין הראשון אשר מתפתח אחרי הפרזה כזו. לעתים תכופות עשוי הדבר להיות אך ורק תשישות, אולם במקרים אחרים יהיו אלו כאבי ראש קדמיים מלווים בלחץ.

בהדרגה לומדים רוב ההיפוגליקמיים בדיוק מה הם יכולים להרשות לעצמם. הם צריכים לחזור לדיאטה המושלמת כשמופיע לחץ רגשי או פיסי מאחר וזה מציב דרישות גדולות יותר למאגרי האנרגיה שלהם. התקופה שלפני המחזור החודשי היא מאוד שברירית. בזמן זה נעשה קשה יותר לשמור על אכילה מדויקת.

אין רופא או דיאטן שיכול לנבא באופן הולם את הגבלות הדיאטה הסופיות. הפציינט חייב לפעול על פי שיקול דעתו בדיאטה תוך שיקול דעת שמשתנה מאדם אחד לשני.

יש היפוגלקמים שסובלים בו זמנית ממצב אחר, פיברומיאלגיה, מחלה שגורמת לתסמינים כרוניים דומים להיפוגליקמיה אולם לא התסמינים חריפים שתוארו לעיל.

זהו נושאו של מאמר אחר שכתבנו.

בפשטות, לפיברומיאלגיה יש מטבוליזם מבולבל שגורם לשרירים גידים ורצועות מכווצים, אשר שורפים דלק בלא הרף. חוסר האנרגיה מופיע בכל המערכות. עבור אלו שיש להם נטייה מוקדמת לכך, כניעה לתשוקה לפחמימות יוצרת את הדחיפה הסופית להיווצרות היפוגליקמיה. אלו הם חולים אשר סובלים מסימפטומים חופפים של מחלות משולבות.

אי אפשר לעשות פשרה בתסמונת הרגישות לפחמימות. אם לא אוכלים נכון המחלה תימשך. התמורה היא עצומה, אולם, מאחר והבריאות היא אושר כשמשווים אותה לסימפטומים המגבילים של ההיפוגליקמיה. הדבר בשליטתכם.

top1.gif